בקצרה: ריביי בפוקר הוא קנייה של צ'יפים נוספים באמצע המשחק, בלי לקום מהשולחן, בדרך כלל בתקופה מוגבלת ובמחיר הכניסה. אדון (add-on) הוא קנייה חד פעמית בסוף תקופת הריביי. ריאנטרי הוא כניסה חדשה אחרי שהודחתם. בערב ביתי חשוב לקבוע מראש את כל שלושתם.
בטורניר ביתי כולם מבינים את המילה ריביי עד הרגע שמישהו מבקש אחד. אז מתברר שמישהו חשב שמותר רק כשהצ'יפים נגמרו, אחר חשב שמותר בכל רגע, ושלישי בכלל לא ידע שיש גבול. בפוסט הזה: מה ההגדרות המקובלות, במה ריביי שונה מאדון ומריאנטרי, אילו חוקי בית כדאי להסכים עליהם לפני החלוקה הראשונה, ואיך סופרים את זה כך שבסוף הערב אף אחד לא מתווכח על המספרים.
ריביי בפוקר: מה זה ומה זה לא
ריביי הוא תשלום נוסף שמקנה לכם צ'יפים נוספים כשאתם עדיין בטורניר. אתם נשארים במקום, לא מקבלים מושב חדש, ובדרך כלל משלמים אותו סכום כמו הכניסה הראשונה ומקבלים אותה כמות צ'יפים. לפי הסבר של Card Player, בטורנירים מקצועיים הריביי לרוב בלי עמלת הקזינו, והמחיר וכמות הצ'יפים משתנים מאירוע לאירוע: לפעמים זול יותר ולפעמים יותר צ'יפים מערימת ההתחלה.
מה ששולט בכל זה הוא דף המבנה של הטורניר. בקזינו הוא מודפס. בסלון של חבר אין דף, ולכן כל פרט שלא נאמר בקול רם לפני שהתחלתם יהפוך לוויכוח בשעה אחת בלילה.
ריביי לעומת ריאנטרי
בריאנטרי אתם יוצאים מהטורניר, חוזרים לקופה ונכנסים מחדש כאילו הגעתם עכשיו: מושב חדש בהגרלה וערימת התחלה רגילה. בריביי אתם לא מוצאים עצמכם מחוץ למשחק, ולכן לרוב הוא מותנה במצב הערימה. בחלק מהאירועים צריך להישאר בלי אף צ'יפ, ובאחרים מותר כשהערימה קטנה או שווה לערימת ההתחלה. בערב ביתי ההבדל מעשי: האם מותר לקנות ריביי כשיש לכם עוד 400 צ'יפים מתוך 1,000? זו בדיוק שאלה שצריך להכריע מראש.
אדון (add-on): הקנייה האחת בסוף התקופה
אדון דומה לריביי, אבל הוא זמין בדרך כלל ברגע אחד, בסוף תקופת הריביי. לפי Card Player אין לו תנאי של גודל ערימה: גם מי שיושב על ערימה גדולה יכול לקנות אותו. לפי PokerStrategy הוא לרוב מתומחר כמו ריביי ונותן לפעמים יותר צ'יפים מערימת ההתחלה.
בבית זה מקור קבוע לבלבול, כי הרבה חבורות מתכוונות ב'ריביי' לשני הדברים יחד. אם בחבורה שלכם אין אדון, תגידו את זה במפורש. אם יש, קבעו מתי הוא נקנה, למשל בהפסקה הראשונה, ובכמה צ'יפים.
טבלה: ריביי, אדון, ריאנטרי וקופה סגורה
ההגדרות כאן הן הנפוצות בטורנירים. חבורה ביתית רשאית לשנות כל שורה, ובלבד שכולם יודעים.
| מתי | תנאי | מה מקבלים | |
|---|---|---|---|
| ריביי | בתקופה מוגדרת, לרוב בשעה הראשונה | לרוב ערימה קטנה או אפס | צ'יפים נוספים, אותו מושב |
| אדון | פעם אחת, בסוף תקופת הריביי | בדרך כלל אין תנאי | צ'יפים נוספים, לפעמים יותר מהרגיל |
| ריאנטרי | אחרי הדחה, בתקופה מוגדרת | הדחה | כניסה חדשה, מושב חדש |
| פריז'אוט (freezeout) | אף פעם | אין | כניסה אחת בלבד |
משחק קאש ביתי (ללא טורניר) עובד אחרת: שם קונים צ'יפים בין הידיים, בכל רגע, ואין תקופה בכלל. מה שכתוב כאן מתייחס בעיקר לטורניר, אבל הסוגיות של ספירה והגבלות חלות על שניהם.
חוקי בית שמונעים ויכוחים
רוב הוויכוחים סביב ריביי חוזרים לחמש שאלות. כדאי לענות עליהן לפני שהקלפים על השולחן, ולכתוב את התשובות בהודעה בקבוצה.
- עד מתי מותר? קבעו שעה או רמת בליינדס, למשל 'ריביי עד סוף הרמה הרביעית'. 'עד שמתחיל להיות מאוחר' הוא לא חוק.
- באיזה תנאי? רק בלי צ'יפים, או גם כשהערימה קטנה מהערימה ההתחלתית. בלי תשובה, מי שמפסיד יטען לגמישות ומי שמנצח לחומרה.
- כמה פעמים? פעמיים מקסימום מונע מאדם אחד לקנות את דרכו חזרה לכל הערב. 'בלי הגבלה' גם לגיטימי, אבל אז הקופה גדלה ומי שבא עם סכום קבוע בראש צריך לדעת.
- כמה עולה? אותו מחיר כניסה, או סכום אחר. אם האדון זול יותר או נותן יותר צ'יפים, כתבו כמה.
- מתי מבקשים? בין הידיים, לא באמצע יד. מי שמבקש ריביי אחרי שראה את הפלופ מקבל שיחה לא נעימה.
טיפ נוסף: מי שמחליט על הכללים לא צריך להיות מי שנפגע מהם. לרוב כדאי שהמארח, שיושב בצד של אף אחד, יחליט, והשאר יסכימו לפני הערב ולא במהלכו.
הבעיה האמיתית בסוף הערב: הספירה
הריביי עצמו לרוב לא מתווכחים עליו. מתווכחים על המספר. 'לקחתי רק אחד' מול 'שניים, ראיתי'. בקופה של 200 שקל לשחקן, כניסה אחת שנשכחה היא 200 שקל שמישהו ישלם יותר או יקבל פחות, ואף אחד לא מרגיש בנוח לדרוש את זה בשעה שתיים בלילה.
זה מה שגורם לכך שהדרך היחידה שבאמת עובדת היא לרשום כל כניסה ברגע שהיא קורית, באופן שכולם רואים. פעם זה היה פתק על המקרר. היום זה יכול להיות מסך משותף.
ריביי כהקשה אחת על הטלפון
בקופה קטנה, פותחים ערב, בוחרים כמה שווה כניסה ומי הגיע. כשמישהו קונה ריביי, מקישים על השם שלו ובוחרים להוסיף כניסה: זו הקשה אחת על כפתור בתפריט שנפתח, כך שנגיעה בטעות לא סופרת לאף אחד. המסך מתעדכן אצל כל מי שהצטרף תוך שניות, ויש יומן שמראה כל כניסה עם השעה שלה, כך ש'לקחתי רק אחד' נבדק במקום בלי לחפש את מי שהחזיק את הדף.
ואם מישהו נזכר באמצע הספירה שהוא קנה עוד אחד, אפשר לחזור אחורה, להוסיף ולהמשיך, בלי שהספירה של השאר תימחק.
מה האפליקציה לא עושה
היא לא אוכפת חוקי בית. היא לא תגיד לכם שהריביי הרביעי חורג מהמגבלה או שהתקופה נגמרה: אותם אתם קובעים בשיחה, והיא רק סופרת. היא גם לא מקבלת או מעבירה כסף. אם מה שאתם צריכים הוא שעון טורניר עם רמות בליינדס ואכיפה של תקופת ריביי, זה כלי אחר.
דוגמה: ערב של שישה שחקנים
נניח כניסה של 100 שקל, שישה שחקנים וחוק של ריביי עד סוף הרמה השלישית, עד פעמיים לשחקן. אחרי שעתיים הקופה היא 600 שקל מהכניסות ועוד שלושה ריביים, כלומר 900 שקל. בסוף הערב סופרים צ'יפים ומשווים לסך הכניסות: סכום הצ'יפים חייב להתאים לסכום הכסף שנכנס, ואם לא, יש טעות לפני שמישהו שילם משהו.
בקופה קטנה הספירה הסופית נבדקת מול הכניסות, ואם יש הפרש, האפליקציה מחלקת אותו שווה בשווה בין המשתתפים ואומרת שעשתה זאת. עדיף כמובן לגלות את הטעות ולתקן אותה, ולכן שווה לספור יחד.
מתי לא כדאי להכניס ריביי בכלל
יש חבורות שבהן ריביי רק מזיק. אם יש בשולחן שחקן אחד שבא עם סכום קבוע שהוא לא מוכן לעבור, ריביים לא מוגבלים יוצרים לחץ חברתי לקנות עוד. אם הערב קצר, שעתיים של משחק, תקופת ריביי של שעה אומרת שכמעט כל הערב הוא בריביי. ובטורניר עם ערימות עמוקות יחסית, ריביי לא כל כך נחוץ.
פריז'אוט, כניסה אחת וזהו, הוא השיטה הפשוטה ביותר ולכן הבחירה הסבירה לחבורה חדשה. אפשר להוסיף ריביי אחרי כמה ערבים, כשאתם מכירים אחד את השני.
הנקודות העיקריות
- ריביי הוא קנייה של צ'יפים בזמן הטורניר, אדון הוא קנייה חד פעמית בסוף תקופת הריביי, ריאנטרי הוא כניסה חדשה אחרי הדחה.
- הפרטים משתנים בכל אירוע, לכן בבית צריך להחליט מראש על שעה, תנאי, מספר מקסימלי ומחיר.
- רוב הוויכוחים הם על ספירה, לא על חוקים: רשמו כל כניסה ברגע שהיא קורית ובאופן שכולם רואים.
שאלות ותשובות
מה זה ריביי פוקר?
ריביי הוא קנייה של צ'יפים נוספים תוך כדי טורניר, בלי לעזוב את המושב. בדרך כלל זה זמין בתקופה מוגדרת בתחילת הטורניר, ומותנה בכך שהערימה קטנה או ריקה. המחיר והכמות נקבעים לפני המשחק.
מה ההבדל בין ריביי לאדון?
ריביי אפשר לקנות כמה פעמים בתקופה מסוימת, ולרוב רק כשהערימה קטנה. אדון הוא קנייה אחת, בסוף תקופת הריביי, ובדרך כלל גם מי שיש לו הרבה צ'יפים יכול לקנות אותו. לפעמים האדון נותן יותר צ'יפים באותו מחיר.
ומה ההבדל בין ריביי לריאנטרי?
בריאנטרי הודחתם, וחוזרים לקנות כניסה חדשה עם מושב חדש וערימת התחלה. בריביי אתם עדיין משחקים ורק מוסיפים צ'יפים. בבית כדאי לקבוע במפורש איזו שיטה מותרת.
כמה ריביים מותר לקנות בפוקר ביתי?
אין מספר רשמי, וזה לגמרי עניין של החבורה. נפוץ להגביל לשניים או שלושה לשחקן, או לקבוע תקופה ולא כמות. מה שחשוב הוא שהכלל נאמר לפני תחילת הערב.
אפשר לקנות ריביי כשעדיין יש צ'יפים?
תלוי בחוק שקבעתם. בחלק מהטורנירים רק בלי צ'יפים, ובאחרים כשהערימה קטנה או שווה לערימת ההתחלה. בבית רוב החבורות בוחרות באחד מהם ומודיעות עליו מראש.
איך סופרים ריביי בסוף הערב?
מסכמים כמה כניסות כל אחד קנה, כולל ריביי ואדון, ומשווים את סך הצ'יפים בסוף לסך הכסף שנכנס. אם הם לא שווים, יש טעות ספירה שצריך לתקן לפני התחשבנות. כדאי לרשום כל כניסה ברגע שהיא נקנית.
אפשר להשתמש בקופה קטנה לספירת ריביי?
כן, כל ריביי נספר כהוספת כניסה לשחקן בהקשה אחת, וכולם רואים את זה ביומן עם השעה. האפליקציה לא אוכפת את חוקי הבית ולא מנהלת שעון טורניר: אלה נשארים בידי החבורה.
להורדת קופה קטנה: Google Play · App Store
כל הפרטים, צילומי המסך והשאלות הנפוצות: קופה קטנה באתר